<h1>הלכ' ברכות לריטב"א פ"ד סעיפים ח'—י'</h1>
<h2>דף מג.</h2>
יש דברים הרבה שאין מריחין עד שנותנין אותן באש ועולה מהן תמרות עשן, וזהו מוגמר והוא מלשון גומרין כלו[מר] ריח הבא על ידי גחלי אש, ויש מהן שאינו מעלה ריח כלל עד שיכלה גופו באש לגמרי וריחו אין לו עיקר ואין מברכין עליו כלל, אבל אותו שמעלה תמורת עשן (גופו) קודם שיכלה גופו מברך עליו אותה ברכה שהיה מברך על גוף הדבר עצמו אילו היה מריחו, אם דבר שאין גידולו מן הארץ בורא מיני בשמים, ואם גדולו מן הארץ והוא קשה בורא עצי בשמים, וזהו ששנינו בראשונה אין מברכין בורא עצי בשמים אלא על אפרסמון של בית רבי ושל בית קיסר ועל ההדס בכל מקום, לומר שאין מברכין על שום מוגמר אלא אם הוא כעין אפרסמון של בית ר' ושל בית קיסר שהן חשובים וכשמעלין תמורת גופו קיים והם כעין הדס וכיוצא בו שהם קיימין כשמריחין אותן בחיותן, שלא באו לומר שאין מברכין אלא על אפרסמון והדס שהרי אמרו בפי' בתלמוד שמברכין על חבצלת ונרגס ושאר דברים, אלא שפירושו ברור כמו שאמרנו. מאימתי מברכין על המוגמר שגופו קיים משתעלה תמרתו, אבל לא קודם לכן שאינו ראוי להריח, ולא אחר שנסתלק התמורת שהרי נחה תכף ואין לו עיקר. יש מיני עצים כגון עץ אפרסמון וכיוצא בו שיוצא ממנו שמן, ואם הריח אותו בפני עצמו או בתערובת מים או שמן מברך עליו בורא שמן [ערב] שהרי יש שם מגוף הדבר וריח שיש לו עיקר הוא, וכן הדין בשמן ורדים או מי ורדים שיש בהם ממימי ורדים, ואף עפ"י שעל הורדים עצמן מברך ברוך שנתן ריח טוב בפירות אין משקה היוצא מהן כמותן לענין ברכת הריח, שהרי לברכת הנאת אכילה שתיית משקה פירות אינו כפרי, ואינו מברך עליו אלא שהכל חוץ מן היין ומן השמן כשההנאה מן היין ומן השמן עצמו כאכילה ושתייה, אבל לא כשההנאה היא מתערובת שנתנו בו כגון זה.
